תרגום זה הוא אוטומטי
שיטה היסטורית
מידע נוסף
מבחינה אטימולוגית, ההיסטוריה באה ממילה יוונית שפירושה פשוט מידע ומחקר. כלומר ידע שנרכש באמצעות מחקר. אבל המשמעות הראשונית הזו התפתחה למשמעות הנוכחית, המתייחסת לידע שנרכש באמצעות מחקר בנוגע לאירועי העבר.
לפי מילון RAE, היסטוריה היא קריינות וחשיפה של אירועי עבר הראויים לזיכרון, בין אם הם ציבוריים או פרטיים, או גם הדיסציפלינה החוקרת ומספרת אירועי עבר באופן כרונולוגי.
מאידך, היסטוריוגרפיה היא הדיסציפלינה העוסקת בחקר ההיסטוריה, או גם בחקר הביבליוגרפי והביקורתי של כתבי ההיסטוריה ומקורותיהם, ושל המחברים שעסקו בעניינים אלו. לבסוף, היסטוריולוגיה היא תורת ההיסטוריה ובעיקר זו החוקרת את המבנה, החוקים או התנאים של המציאות ההיסטורית.
מנקודת המבט שלנו, נכנה היסטוריה לאירועי העבר עצמם, היסטוריוגרפיה לחקר אירועי עבר, והיסטוריולוגיה לחקר אופן לימוד ההיסטוריה.
השיטה ההיסטורית היא מערכת הנהלים המשמשים היסטוריונים לחקירת אירועי עבר עם מקורות ראשוניים ועדויות אחרות.
השיטה ההיסטורית מתחילה בהגדרה ותיחום של נושא הלימוד, ניסוח השאלה או השאלות שיש להשיב עליהן, הגדרת תכנית העבודה ומיקומם וחיבורם של מקורות תיעודיים, שהם חומר הגלם של ההיסטוריון. עֲבוֹדָה.
השלב הבא הוא ניתוח או ביקורת על מקורות אלו. בתוך ביקורת מקור נמצאת ביקורת חיצונית, שמתחלקת לביקורת עיקרית וביקורת מינורית, וביקורת פנימית. לכל אחד יש מאפיינים ספציפיים.
לביקורת חיצונית תפקיד של הימנעות משימוש במקורות כוזבים. לכן, זוהי פונקציה שלילית. החלק שנקרא ביקורת מרכזית, או גם ביקורת היסטורית או שיטה ביקורתית היסטורית, כולל את תיארוך המקור (המיקום בזמן), המיקום במרחב של המקור, מחבר המקור ומקור המקור. ( החומר הקודם ממנו הופק). החלק שנקרא ביקורת מינורית, או גם ביקורת טקסטואלית, מסתכל על שלמות המקור (הצורה המקורית שבה הוא הופק).
במקום זאת, לביקורת פנימית תפקיד של להציע כיצד יש להשתמש במקורות. לכן, זוהי פונקציה חיובית. בעוד שביקורת חיצונית קבועה על הצורה, ביקורת פנימית קבועה על המהות. למד את האמינות, הערך המוכיח של התוכן.
לאחר ניתוח או ביקורת מקורות, השלב האחרון של השיטה ההיסטורית הוא הפקת התוצאה הסופית, הנקראת סינתזה היסטוריוגרפית. הוא מורכב מניסוח וביסוס של השערות פרשניות באמצעות הנמקה היסטורית כביכול.
עבור היסטוריונים, אבני דרך הן אירועים היסטוריים הגורמים לשינויים משמעותיים מאוד, שמשנים את מהלך ההיסטוריה, או את מהלך התופעה ההיסטורית שהם משפיעים עליהן אך עם השלכות שמורגשות בתחומים שונים, באפקט שרשרת.
אין דרך סטנדרטית לסווג אבני דרך היסטוריות, אלא אפשרויות רבות ושונות, וכל אסכולה היסטוריוגרפית או כל היסטוריון נותנים עדיפות לקריטריונים מסוימים או אחרים. גם בספרי הפופולריזציה אין סיווג קונצנזוס.
משלנו נקודת מבטאלו הם חלק מהקריטריונים המתאימים לאבני דרך היסטוריות:
אם המסגרת התיאורטית נבחרה מטריאליזם היסטורי, קריטריונים אפשריים גם:
אם ה מתודולוגיה של סאפיינס, מבוסס על תורת המערכות
אחד הקריטריונים האפשריים לסיווג אבני דרך הוא רמת ההשפעה או המשמעות. ליתר דיוק, דרך אחת לסווג אבני דרך היסטוריות היא לפי האם הם גרמו לשינויי פרדיגמה או לא.
בספרו The Structure of Scientific Revolutions, שפורסם ב-1962, טוען תומס קון שההיסטוריה היא יותר מרצף או כרונולוגיה של אירועים מצטברים, ושלפעמים יש אירועים הגורמים למהפכות מדעיות ולשינויי פרדיגמה.
עבור קון, מהפכה מדעית היא אפיזודה של התפתחות לא מצטברת, שבה הפרדיגמה הישנה מוחלפת לחלוטין או חלקית בפרדיגמה חדשה שאינה תואמת.
ניתן להשוות זאת למהפכות פוליטיות, שמרמזות גם על רגע של קרע בין המצב הישן למצב החדש, ולכן החלפת מצב ישן במצב חדש שאינו תואם.
עבור קון, פרדיגמות הן מימושים מדעיים המוכרים בכל העולם המספקים מודלים של בעיות ופתרונות לקהילה מדעית למשך זמן מה. כלומר, תיחום שדה משחק וחוקי משחק.
